בעבודותיו מנסח וינפלד באופן מטפורי ובהומור את הפרקטיקה האמנותית שלו: פעולה הנעשית מתוך דחף, הסוטה מהדרך הראשית, על סף קריסה פנימה; מחווה אמנותית הנעשית מתוך מעין ברירת מחדל (באופן מילולי) ומותירה את עקבותיה בדמות קו, כתם או אלומת אור. זהו רגע של הכרה המזמן שתיקה, ריקנות זרה; רגע המהדהד שיטוט במרחבים לא מוכרים הנמוגים לאיטם.